מומחים להתנהגות חיות, פרופסורים ומנהלים מאוניברסיטות שונות, אומרים:
“זה תלוי, אחד בתנאים שרואים בתדירות גבוהה, ושתיים כמה הצלחה היתה בשיטות אחרות, וגם במשך הבעיה, מה האופציות האפשריות לבעלים ולסביבה. ישנם הרבה משתנים בקבלת החלטה כזאת.”
מי מחליט אם כדאי לרשום תרופה?
רצוי שההחלטה תתקבל בשיתוף בין מומחה להתנהגות חיות, וטרינר, ובעלי הכלב. המומחה הוא בעל ניסיון רב בעיצוב התנהגות ויכול לבנות תוכנית לשינוי ההתנהגות. הווטרינר מכיר הכי טוב את המצב הבריאותי של הכלב וצריך לבצע בדיקות לראות אם התרופות בטוחות עבור הכלב. וכמובן, הבעלים שצריך לתת את התרופה ולהשתתף בתוכנית עיצוב התנהגות, מעקב אחר ההתקדמות של החיה, ודיווח למומחה ולווטרינר.
יתרונות וחסרונות
ישנם יתרונות מספר להתערבות תרופות בבעיית התנהגות אצל כלבים.
• מערכת יחסים ניצלת (ואולי אף חיים)
• כלב תוקפני יכול להיות יותר בטוח
• הבעלים יכולים לנהל חיים נורמאליים יותר
• הבעלים ישתחררו ממתח
אבל טיפול בתרופות איננה נטולת סיכון. לתרופות יש תופעות לוואי. תרופות גם יכולות להיות יקרות. לפעמים תרופות לא עובדות. במקרים אחרים רואים שיפור ניכר. במקרים אחרים, שיפור קטן או בכלל לא.
מתן הזדמנות לפעילות סבירה יכול לחזק תגובה פחות סבירה. לדוגמא, תיקח ניסוי שהחליף בין השפעות החיזוק של שני גירויים על ידי שינוי בהסתברות התגובות הנגרמות על ידי כל אחד (פרימק, 1962).
הריצה של חולדה בגלגל נשלטה על ידי הפעלה או שחרור של הבלמים בגלגל. השתייה של החולדה נשלטה על ידי הזזת צינור שתייה לתוך או מחוץ לחור בקיר ליד הגלגל. על פי הבדיקה בתקופות קצרות כאשר שתי התגובות היו ניתנות להשגה, הריצה הייתה יותר סבירה (בהסתברות גבוהה יותר) משתייה כאשר הגלגל ננעל והמים היו חופשיים, אבל השתייה הפכה לסבירה יותר מריצה כאשר הזיזו את צינור השתייה והגלגל היה פנוי.
בכל אחד מהמצבים, האפשרות לעשות פעילות סבירה יותר הפכה לחיזוק יעיל של התגובה הפחות סבירה. כאשר הריצה הייתה סבירה יותר מאשר השתייה (נעילת הגלגל), ליקוק הפך לסביר יותר אם זה שחרר את הבלמים ואיפשר לחולדה לרוץ מאשר אם זה לא איפשר ריצה. וההפך גם נכון- כאשר השתייה הייתה סבירה יותר (הוצאה של צינור השתייה) הריצה הפכה לסבירה יותר אם היא גרמה להופעת צינור השתייה מאשר אם היא לא אפשרה לחולדה לשתות.
הניסוי הזה מרמז כי חיזוקים לא יכולים להיות מוגדרים באופן בלתי תלוי בתגובות שהם מחזקים. בניסוי של פרימק, שתייה חיזקה ריצה כאשר שתייה היתה סבירה יותר מריצה, אך ריצה חיזקה שתייה כאשר ההסתברויות התהפכו. לכן, חיזוקים הינם יחסיים ולא אבסולוטיים. ישנן תכונות חשובות המבוססות על התגובות שהם מאפשרים.
אנטיהיסטמינים
מינונים נמוכים של אנטיהיסטמינים לא עובדים באותה הצלחה אצל כלבים כמו אצל בני אדם. למרות זאת, מחקר מאוניברסיטה מצביע על כך שבמינונים גבוהים יותר ניתן לראות יעילות בטיפול באלרגיות עונתיות אשר יכולות לגרום לליקוק או לעיסה של הגוף. התרופה עוצרת שחרור היסטמינים ובכך מוריד את הגירוד. בגלל תופעות לוואי של עייפות, רושמים אנטיהיסטמינים גם לנסיעות באוטו.
סמי הרדמה
לסמי הרדמה אין תפקיד בעיצוב התנהגות, מאחר והם מרדימים. הם מורידים את התגובתיות ויכולים להפריע בעיצוב ההתנהגות. עם זאת, סוג אחד של סמי הרדמה- בנזודיאזפינים- עובדים בצורה שונה מאחרים ועשויים להיות שימושיים במקרים מסוימים. ווליום למשל, שייך לקטגוריה הזאת.
מייצב מצב רוח
ליתיום, אשר נמצא בשימוש לטיפול הפרעה ביפולרית (מניה- דיכאון) אצל בני אדם, נחשב למייצב מצב רוח. לא משתמשים בו הרבה ברפואה וטרינארית. יש הטוענים ששינויים במצב רוח באנשים עם הפרעה ביפולרית דומים לאלו הנמצאים אצל כלבים תוקפניים מסוימים. מייצבי מצב רוח עובדים בחלק מהכלבים התוקפניים, אך הרמות הטיפוליות וההרסניות קרובות מאוד ולכן צריך לעשות מעקב מאוד צמוד. זה לא מעשי עבור רב בעלי הכלבים. תרופות אנטי-אפילפטיות
פנוברביטול עובד טוב בכלבים עם התנהגויות סטריאוטיפיות שיכולות להיות קשורות להתקפים. אנטי-אפילפטיים היו שכיחים מאוד בעבר בטיפול בבעיות התנהגות אצל כלבים, אך בשל התופעה המרדימה שלהם, היה קשה לדעת אם הבעיה השתפרה.
פרוגסטינים
ההורמונים הללו שימשו פתרון לכמעט הכול,. אבל, הם לא עובדים טוב כמו התרופות החדשות. יכול להיות שיש להם תופעת לוואי מרגיעה, וזאת אחת הסיבות שהשתמשו בהן. כלבים זכרים נחשבו ליותר תוקפניים מכלבות, ולכן נתנו לכלבים הורמונים נשיים על מנת לעצור את הקרבות. זה לא כ”כ פשוט. מחקרים חדשים מראים כי כלבים זכרים לאו דווקא נלחמים יותר מכלבות. להורמונים יש טווח רחב של תופעות לוואי מזיקות.
אנטי- דיכאוניים
משתמשים בתרופות הללו בטיפול בדיכאון ברפואה של בני אדם, והן (כולל פרוזאק) מתחילים להראות תוצאות מבטיחות ברפואת התנהגות חיות.
משתמשים בהם להפחית חדרה כולל חרדת הפרידה, פוביות (פחדים), ותוקפנות מסוימת.
אנקסיאוליטים
פותחו עבור דיכאון לא טיפוסי; הפרעות חרדה לא מוגדרות; וסינדרומים מסוימים של אובססיביות-קומפולסיביות.
נרקוטיים
השתמשו בהם לטפל בהתנהגויות סטריאוטיפיות וריטואלי סטיות בקרב כלבים.