כתובת

מושב מגשימים

למה אילוף כלבים לשמירה והגנה בצורת defense בלבד נחשבת לעבודה של מאלף גרוע!

כלבים תוקפניים נובחים, נוהמים, ונושכים. על פניו, הכול נראה אותו דבר. מטרתם היא לפגוע באדם או חיה אחרת והם עושים את זה מתוך פחד או כאב או בגלל שהם פשוט “רעים”. אך המונח הרחב “תוקפנות” מגדיר מספר גדול של גורמים ביולוגיים והתנהגויות שלעתים קרובות יכולות להיות די מורכבים. אם נוכל להבין טוב יותר את התוקפנות, נוכל בקלות יותר לזהות את הסימנים המוקדמים ואולי להימנע ממצב קשה או אפילו מסכן חיים.

אנו יודעים כי:
1. אבותיהם של הכלבים הביתיים נאלצו לצוד ולהרוג בכדי לאכול והם השתמשו בתוקפנות על מנת לשרוד בטבע.
2. מאחר וכלבים חיים בלהקות (כמו זאבים), מעדיפים לנוע ולצוד בקבוצות לעומת לבד, ככל שהכלב יותר תוקפני כך מעמדו החברתי בקבוצה גבוה יותר. בנוסף, הכלב התוקפני יותר מקבל מזון ויכול להזדווג ולשמור על מעמדו.

הגנה על הטריטוריה, מזון ובני זוג פוטנציאליים לעתים יחייב תוקפנות.

לפני הרבה זמן, אנשים זיהוי את הערך הפוטנציאלי של הנטיות התוקפניות של הכלב והחלו לעצב אותן- דרך אילוף גידול (זיווגים) מבוקרים- לעבודה שימושית בתפקידים כגון צייד, רעייה, והגנה בפני האויב.

תוקפנות איננה מתאימה לאורך חיינו, למרות שלעתים נגרמת ע”י בעיה בריאותית, היא בד”כ תוצאה של גנטיקה, או במקרים אחרים התעללות או גידול לא נכון. ברב המקרים התוקפנות או אגרסיה, מתאימה בדיוק לכלב ללא משמעת בסיסית, או טיפול נכון בבעיה. הכלב פשוט מתנהג בטבעיות, כפי שהיה נוהג בטבע.

מניעת תוקפנות

כשאתה בוחר את הכלב שלך:
1) תבחר כלב שמתאים לסגנון החיים שלך. כלב קטן יכול לשחרר אנרגיה בריצה בדירה, ואילו כלב גדול צריך לטייל מספיק בחוץ, או לחילופין להירשם לחדר כושר.
2) תלמד משהו על הגזע. לאיזה צורך הוא פותח? ומה ייעודו
3) תבחר במגדל כלבים עם מוניטין טוב בתחומי בריאות ואופי. מועדונים מקומיים, וטרינרים ומאלפים מן השורה הראשונה הם מקור טוב. אם מגדל הכלבים אינו עובד עם הגורים בגיל צעיר או משחררם מהשגר לפני גיל שמונה שבועות, תמצא מישהו אחר. הגורים הללו לעתים קרובות מפתחים בעיות התנהגות בהמשך הדרך.
4) תיקח את הגור שלך ללימודי חברות ותתרגל איתו מחוץ לשיעורים.
5) תתחיל אילוף בגיל 2 חודשים, לאלתר. לחינוך ותקשורת, ומשמעת, ועוד

קטגוריות של תוקפנות
• תוקפנות דומיננטית
הוא ניסיון להתקדם בהיררכיה החברתית של המשפחה (להקה). תוקפנות יכולה להיות מופנית כלפי חברי המשפחה כולל כלבים אחרים בבית.
• תוקפנות מפחד
פחד מאיום אמיתי או נתפס כגון אדם, חיה, או מצב. הכלב עשוי “לקפוא”, “לברוח”, או “להילחם”.
• תוקפנות הגנתית/ טריטוריאלית
איום נתפס לבית או למשפחה או לאחד מבני המשפחה. בד”כ מאדם זר.
• תוקפנות מתוך כאב
תגובה למחלה או פציעה. תוקפנות כלפי האדם או החיה הקרוב ביותר.
• תוקפנות אימהית
איום או איום נתפס לגורים של כלבה. תוקפנות כלפי כל אדם או חיה שמתקרב.
• תוקפנות של טורף
ההתנהגות המולדת לתפוס ולהרוג עבור מזון. בד”כ נדלק כאשר בורחים מכלב עם או בלי קולות מפוחדים. יכול להיות חיה קטנה או ילד.
• תוקפנות הקשורה להתקף אפילפטי
נגרם ע”י בעיה מוחית דמוי התקף אפילפטי. מופנית כלפי כל דבר או אדם.

טיפול בבעיות תוקפנות
בהופעת הסימן הראשון של בעיית תוקפנות, יש להיוועץ עם מומחה להתנהגות חיות או רופא התנהגותי. תראיין אותם ותבדוק את הממליצים. באופן בסיסי, השיטות להפחתת או להכחדת התוקפנות הן:
1. אילוף (עיצוב התנהגות)
2. התערבות תרופתית (שימוש בתרופות המשפיעות על התנהגות)
3. התערבות כירורגית ( בד”כ סירוס/עיקור הכלב/ה )
4. הימנעות ממצבים מעוררים

תוקפנות בין כלבים
תוקפנות בין גזעים שונים של כלבים בדרך כלל מקורה בלמידה מוקדמת, כלומר עודף חשיפה למשחקים עם כלבים אחרים. שמירת הכלב בבידוד או היעדר הזדמנויות להכיר כלבים אחרים וללמוד את כללי ההתנהגות הנורמטיביים, גורמים לכלבים להתעצבן או להתרגש – שני דברים שיכולים לגרום להתנהגות תוקפנית. כאשר כלב מאוד לחוץ/מבוהל, הוא צריך לנשוך. במקרים מסוימים, אם הבעלים בסביבה ומנסה לרסן את הכלב ע”י משיכה ברצועה, אפילו הוא יכול לקבל ביס.

השיטה הטיפוסית לטיפול בבעיה הזאת היא תיקון בשלושה לשלבים.

שלב 1
כשאתה הולך עם הכלב לקראת כלב אחר, ברגע שיש התנהגות תוקפנית, תתקן את הכלב עם הרצועה או כל חיזוק שלילי באותו רגע ממש. התזמון כאן חשוב כי תיקון לאחר תחילת התוקפנות עלול לגרום להתעוררות גדולה יותר. תגיד “די!” ותמשיך ללכת.

שלב 2
כשהכלב הולך לקראת כלב אחר ומסתכל עליו, תתקן אותו (מתקנים אותו רק על עצם המחשבה).

שלב 3
כשהכלב שלך הולך לכיוון כלב אחר, ומסית את מבטו, תחזק אותו ותיתן לו צ’ופר.

שימוש בחיזוק חיובי ושלילי לעתים מסייע לעצב מחדש את ההתנהגות הזאת. אולם, אם הכלב מבוגר או מאוד תוקפני כלפי כלבים אחרים, כדאי להתייעץ עם מומחה לפני תחילת התוכנית.

תוקפנות הגנתית/ טריטוריאלית

הרצון לשמור על הבית ועל המשפחה הוא כנראה אחת הסיבות העיקריות שהאדם והכלב הפכו לחברים כה טובים. היום, אם העלייה בפשע, עדיין מעריכים את הכלב כשומר על הבית ובני המשפחה. לצערי, ישנם כלבים המגזימים בתפקיד זה. האחריות על השליטה בכלב נופלת באופן ברור על הבעלים. אילוף משמעתי הוא חלק חשוב בשליטה זו. תלמד את הכלב את פקודת ה”שקט” ו”עצור” ו”צא” וזה ילמד את הכלב שאתה, כמנהיג, שולט במצב. כאשר הכלב שלי שומע רעש ונובח, אני לעתים בודק. אם אני לא רואה כלום, אני לא אומר כלום אלא אם כן הנביחות ממשיכות. אז אני אומר “שקט”. לעומת זאת, אם יש מישהו בחוץ, אני משבח את הכלב “יופי” ואז אני אומר “שקט”. נראה שהכלב שלי גאה בזה שהוא התריע בפניי שיש אדם זר שמתקרב.

אם הכלב שלך רץ לדלת לנבוח או לנשוך את האורחים, אתם זקוקים לאילוף כבסיס לשליטה בבעיה. הכלב שלך אמור להיות במצב “הישאר” או “ארצה” עד שהאורח נכנס ומתקבל כחבר על ידיך, המנהיג. לאחר מכן ניתן לשחרר את הכלב, להריח את האורח ולומר שלום. אילוף למצבים כאלו ילמד את הכלב כיצד להתנהג כאשר מגיעים אורחים. ללמד את הכלב שלך להגן עליך במקרה של תקיפה נפשעת (הגנה אישית) זה דבר אחד. אך רק עם אילוף נכון ומסודר תוכל אתה להחליט מיהו אדם טוב ומי הוא אדם רע. מה קורה כשאתה לא בסביבה? אז הכלב הוא בעל השליטה.

אנטי-היסטמינים
מינונים נמוכים של אנטי-היסטמינים לא עובדים באותה הצלחה אצל כלבים כמו אצל בני אדם. למרות זאת, מחקר שנעשה מצביע על כך שבמינונים גבוהים יותר ניתן לראות יעילות בטיפול באלרגיות עונתיות אשר יכולות לגרום לליקוק או לעיסה של הגוף. התרופה עוצרת שחרור היסטמינים ובכך מוריד את הגירוד. בגלל תופעות לוואי של עייפות, רושמים אנטי-היסטמינים גם לנסיעות באוטו.

סמי הרדמה
לסמי הרדמה אין תפקיד בעיצוב התנהגות, מאחר והם מרדימים. הם מורידים את התגובתיות ויכולים להפריע בעיצוב ההתנהגות. עם זאת, סוג אחד של סמי הרדמה- בנזודיאזפינים- עובדים בצורה שונה מאחרים ועשויים להיות שימושיים במקרים מסוימים. ווליום למשל, שייך לקטגוריה הזאת.

מייצב מצבי רוח
ליתיום, אשר נמצא בשימוש לטיפול הפרעה ביפולרית (מניה- דיכאון) אצל בני אדם, נחשב למייצב מצב רוח. לא משתמשים בו הרבה ברפואה וטרינארית.
שינויים במצב רוח באנשים עם הפרעה ביפולרית דומים לאלו הנמצאים אצל כלבים תוקפניים מסוימים. שמייצבי מצב רוח עובדים בחלק מהכלבים התוקפניים, אך הרמות הטיפוליות וההרסניות קרובות מאוד ולכן צריך לעשות מעקב מאוד צמוד. זה לא מעשי עבור רב בעלי הכלבים.

תרופות אנטי-אפילפטיות
פנוברביטול עובד טוב בכלבים עם התנהגויות סטריאוטיפיות שיכולות להיות קשורות להתקפים, אנטי-אפילפטיים היו שכיחים מאוד בעבר בטיפול בבעיות התנהגות אצל כלבים, אך בשל התופעה המרדימה שלהם, היה קשה לדעת אם הבעיה השתפרה.

פרוגסטינים
ההורמונים הללו שימשו פיתרון לכמעט ולכול הבעיות אבל, הם לא עובדים טוב כמו התרופות החדשות. יכול להיות שיש להם תופעת לוואי מרגיעה, וזאת אחת הסיבות שהשתמשו בהן. כלבים זכרים נחשבו ליותר תוקפניים מכלבות, ולכן נתנו לכלבים הורמונים נשיים על מנת לעצור את הקרבות. זה לא כ”כ פשוט. מחקרים חדשים מראים כי כלבים זכרים לאו דווקא נלחמים יותר מכלבות. להורמונים יש טווח רחב של תופעות לוואי מזיקות.

אנטי- דיכאוניים
משתמשים בתרופות הללו בטיפול בדיכאון ברפואה של בני אדם, והן (כולל פרוזאק) מתחילים להראות תוצאות מבטיחות ברפואת התנהגות חיות. משתמשים בהם להפחית חדרה כולל חרדת הנטישה, פוביות (פחדים), ותוקפנות מסוימת.

אנקסיאוליטים
פותחו עבור דיכאון לא טיפוסי; הפרעות חרדה לא מוגדרות; וסינדרומים מסוימים של אובססיביות-קומפולסיביות.

נרקוטיים
השתמשו בהם לטפל בהתנהגויות סטריאוטיפיות וריטואלי סטיות בקרב כלבים.

התנהגות אופרנטית
כלבים, כמו בני אדם, הם הדוניסטים (רודפי תענוגות). הם מעדיפים הנאה על פני כאב. סוג זה של התנהגות עוזרת לנו לשרוד ולהתרבות. התניה אופרנטית היא הדרך בה מלמדים את הכלבים להגיב לפקודות שלנו. בואו נבחן התנהגות אופרנטית.

אופרנט הוא קבוצה של תגובות. כלומר, התגובה בד”כ תיראה דומה לצופה אך מאחר ואין שתי תגובות שבדיוק דומות אנחנו קוראים לתגובה אופרנט. מקרים מיוחדים כוללים אופרנט חופשי (סידמן), שבו סיום של תגובה אחת מותירה את האורגניזם במיקום שבו יוכל להפיק את התגובה הבאה.

התנהגות אופרנטית יכולה להיות מעוצבת על ידי התוצאות שלה ולכן אומרים שהיא פלט. אינסטרומנטלי.

בהתנהגות אופרנטית, ההיתכנות של תגובות בעתיד תלויה בטבע של המקרה. עבור אורגניזם הדוניסטי, אם הגירוי אדפטטיבי (מרגיש טוב), אז יש סבירות גבוהה שההתנהגות תקרה שוב (חיזוק). אם הגירוי אברסיבי (מרגיש רע), אין סבירות גבוהה שההתנהגות תקרה שוב בעתיד (עונש).

לכן, הפעולות שלנו יכולים להשפיע על הסביבה ויכולות להביא לכך שאירוע מסוים יתווסף (חיובי) או ייסוג (שלילי).

• חיזוק חיובי
גירוי אשר הצגתו מעלה את הסתברות התגובה
• חיזוק שלילי
גירוי אשר הוצאתו מעלה את הסתברות התגובה
• עונש חיובי
גירוי אשר הצגתו מורידה את הסתברות התגובה
• עונש שלילי
גירוי אשר הוצאתו מורידה את הסתברות התגובה (שתסיים אותו)

ישנם שני סוגים של חיזוקים שליליים.

שחרור –

כאשר גירוי אברסיבי מוצג והורדת הגירוי תלויה בביצוע תגובה אופרנטית מסוימת. פרדיגמת השיחרור היא: s° » S-:R1 (S= גירוי; R= תגובה; s°= תגובה אופרנטית)

הימנעות
גירוי מתוכנית לקרות אלא אם כן תגובה אופרנטית ספציפית תקרה אשר תבטל או תדחה את הגירוי. פרדיגמת ההימנעות היא: : » s° R: SD

הימנעות מבדילה
סימן התראה מקדימה את התגובה האברסיבית ותגובה בזמן הגירוי הזה מונעת את הגירוי האבסיבי בצעד הנוכחי.

הימנעות אופרנטית חופשייה (סידמן)
אין סימן התראה ואין אפשרות להימנעות. כל תגובה דוחה את הגירוי האברסיבי לתקופה קבועה הנקראת תקופת התגובה- שוק או, בהיעדר תגובה, שוקים ניתנים באופן סדיר בתקופת שוק-שוק.

עיקרון פרימאק
בעל חיים יבצע התנהגות פחות רצויה (כמו חולדה הלוחצת על מוט) על מנת להשיג הזדמנות לבצע התנהגות רצויה יותר (כגון אכילה).