ישנם שני סוגים של חירשות- נרכשת ומולדת. חירשות מולדת היא תוצאה של גן פגום שגורם לעיוות או חוסר תפקוד באוזן. ישנם 64 זני כלבים בעלי חירשות מולדת מוזכרים. חלק מהזנים יותר פגיעים לחירשות מאחרים. חירשות מולדת בכלבים איננה הפיכה.
חירשות מולדת היא איננה בעיה נדירה בקרב כלבים גזעיים. דלמטים, בוסטון טריירים, דאשונדים, קולים, הול טריירים, ושלטיס הם רק חלק מהזנים שידועים בהקשר לפגם הזה. למרות שמגדל כלבים אחראי באמת מקפיד לנקוט בכל האמצעים להבטיח כלבים בריאים, רוב הבעלים של כלבי בית לא באים ממגדלים אחראיים. מיליוני כלבים נולדים כתוצאה מהרביה לא פורמאלית בחצר האחורית או בטחנות גורים. עבור האדם שמחפש לקנות או לאמץ כלב, חוסר התייחסות לבדיקת חירשות עלולה לגרום לקשיים בלתי צפויים ואפילו עלולים לגרום לסיום מערכת היחסים.
חירשות נרכשת יכולה להיות תוצאה של מספר גורמים. חלק מהסיבות לחירשות כוללות: כמויות קיצוניות של שעווה, שיערות או חומר אחר אשר חוסם את תעלת האוזן; אודם או התנפחות של התעלה; דלקות של האוזן התיכונית או הפנימית; עור תוף קרוע או פצוע; רעש חזק; טראומה לראש; קרדית האוזן; תרופות מסוימות; גיל מבוגר.
סימנים לחפש
ישנם מספר סימנים היכולים להעיד על חירשות אצל הכלב או לחילופין אם הוא סובל מאיבוד שמיעתי או בעיות אוזניים העלולות להוביל לחירשות. לדוג’: חוסר קשב או שינוי בצייתנות; בלבול בהישמע קולות מוכרים; נביחות חוזרות ומוגזמות; חוסר תגובה לרעשים; קושי להעיר אותו; נענוע ראש; ראש נוטה לכיוון האוזן הבעייתית; גירוד או כאבים באוזניים; שינוי באישיות, הפרשה מסריחה מהאוזן.
בדיקת חירשות
בסביבות היום ה-14, אוזני הגור נפתחות והחיה מתחילה לקלוט צלילים. גורים רגילים לומדים מהר לזהות צלילים, ואילו חיה חירשת תסמוך על העיניים והאף בכדי לפצות על חוסר יכולת לשמוע. בשימוש ברמזים ראייתיים ראשונים, הגור החירש יכול להיתפס כמגיב לרעשים בדיוק כמו אחיו. כשאדם קורא לגורים, החירש פשוט צופה ועוקב אחרי האחרים. לכן, ניתן להניח כי הוא “שמע” את הקריאה.
אם תפיל ספר גדול, אולי תשוכנע שהכלב שומע. במציאות, ייתכן כי הוא הרגיש את הוויברציות על הרצפה, דרך כפות הרגליים. גור שמבלה את חייו ללא גירויים שמיעתיים לומד לחפש באופן תמידי רמזים ויזואליים. אם הגור תופס שינוי קטן באור, צללים, ותנועה פריפרלית, כשאתה דופק בסיר, הוא עדיין יכול לצלוח את בדיקת השמיעה.
אם יש לך חשש שהכלב חירש או סובל מליקוי שמיעה ישנם מספר מבחנים פשוטים שניתן לבצע. אחד הוא בשקט לעמוד מאחורי הכלב ולמחוא כפיים ולבדוק את התגובות. תעשה זאת ממרחק כך שהכלב לא ירגיש בתנועות שלך, בריח, או בוויברציות. אם אתה חושש שיש פגיעה בשמיעה, אז תבדוק את זה אצל הווטרינר. ישנם סוגים של ליקוי שמיעה שניתנים לטיפול. בנוסף, ישנם וטרינרים מומחים (כגון נוירולוגים) אשר יכולים לאשר חירשות.
אחד המבחנים שבודק חירשות הוא דרך שימוש במחשבים ונקרא BAER (תגובה שמיעתית בגזע המוח). בעזרת אלקטרודות מתחת לעור בקרקפת הכלב שמחוברות למחשב, ניתן למדוד את תגובת גזע המח לגירוי שמיעתי.
כיצד לשמור על כלב חירש
ישנם דברים רבים שניתן לעשות לשמור על בטחונו של כלב חירש או לקוי שמיעה. כלבים חירשים צריכים להיות קשורים או בתוך חצרות מגודרות. ילדים צריכים לקבל הנחייה כיצד להתנהג ולתקשר עם הכלב.
חשוב להשתמש בסימני יד בתקשורת ואילוף הכלב. ניתן להשתמש בסימנים שלך, סימני אילוף מוסכמים, שפת סימנים, או כל שילוב ביניהם. מה שחשוב הוא שאתה, ואחרים הבאים במגע עם הכלב, תהיו עקביים בשימוש הסימנים. בנוסף, זה רעיון טוב להשתמש בסימנים שמשתמשים רק ביד אחת וניתנים לזיהוי בקלות ממרחק.
אחת הבעיות הראשונות שתתקלו בה היא החינוך לניקיון. רוב האנשים מבינים שכדאי לקחת את הגור למקום המתאים ולשבח אותו על עשיית צרכים במקום הנכון. אולם, הכלב לא שומע חיזוקים מילוליים. פתאום, יש לך בעיה גדולה. קודם צריך ללמד סימן ל”כן”. זה תהליך די פשוט. קודם, אתה מסמן עם היד, ואז תיתן לגור צ’ופרים ותשומת לב פיזית. לאחר 50 חזרות בערך, הכלב ילמד לקשר את הסימן לפרס, כמו חיזוק מילולי. תוודא שאתה שומר על קשר עין כמה שניתן בכל שלבי האימון. כלומר, תרד לברכיים, תתקרב, תביט… הכלב שלך באופן אוטומטי יקפוץ לשלב הבא של מה שהוא עושה. חשוב מאוד לקשר את הצ’ופרים וחיבה לעשיית צרכים במקום הנכון.
כדאי לציין:
לכלב שלך אין שם. הוא/היא ילמד/תלמד לקשר את התנועות, הבעות פנים, וסימני יד שלך לזה שאתה “קורא” לכלב. עד שתיצור סימן שקשור ל”הקשב”.
ניתן להשתמש בפנס, סימן יד, או אובייקט אחר למשוך את תשומת ליבו. אחד הסימנים המגניבים ביותר שאני משתמש בו עבור החתולה החירשת שלי הוא להרים את האצבע שלי עבור “לא”. בכל זאת, למשוך את תשומת ליבה זה כבר סיפור אחר…