במקצועות ועיסוקים רבים קיים אוצר מלים, או שפה מקצועית הייחודיים להם. כך גם אצל אלה העוסקים באימון כלבים ובפסיכולוגיה שלהם. המונחים בהם משתמשים העוסקים בכך, אינם באים לבטא מידע מדעי, או התנהגותי המתאים לכל הכלבים, אך הם משמשים שפה משותפת לכל העוסקים במלאכה: נוהגים, מאמנים, שופטים ואחרים, לגבי הופעת הכלב, אופן התנהגותו, חוסנו, ערנותו, וצרכי האימון שלו. במהלך העבודה של נוהג כלב עבודה, הוא ייתקל במושגים רבים ושונים זה מזה, כתוצאה מכך שמאמנים שונים באו מרקע שונה וקיבלו הכשרה שונה. על הנוהג להיוועץ במומחה כדי שיבין ללא כל ספק את המונחים בהם ישתמש בנהיגת כלבו, כדי למנוע בלבול. כאשר מדברים על התנהגות הכלב, יהיה זה מדויק יותר לתאר התנהגות פיזית שלו מאשר לנסות לתת שם להתנהגות זו. לדוגמא: הכלב הרים את ראשו באוויר לכיוון הרוח שבאה ממיקום התוקף והראה עליה בהתרגשות, לעומת הטרמינולוגיה של הרחת הריחות הנישאים ברוח. גישה זו מסורבלת מעט, אך מדויקת הרבה יותר.
בחוגים של כלבי עבודה, מרבית האינפורמציה על הכלבים מגיעה מספורט אירופאי פופולארי, הקרוי “שוצהונד”. כלבי עבודה רבים באים מרקע של שוצהונד ורקע זה מספק להם תהליך התפתחותי מצוין אשר עשוי להוביל לבחירתם ככלבי עבודה לשירות. שוצהונד אינו תכנית או טכניקה לאימון כלבי עבודה. שוצהונד הינו מבחן יכולת הכלבים, כמו גם ספורט תחרותי. גישת האימון שלו צרה מאוד בהדגישה השגת הישגים גבוהים מאוד בהופעה ומשמעת. מרקע זה מגיע אוצר מלים המתאר את התנהגות הכלב בהקשר הצר של האימון לספורט זה. פעמים רבות, ההתנהגויות היחידות שמקבלות שם בתחום זה הן “הגנה” (Defense) (הגנה על פרט מפני איום), “רדיפה” (Prey) (התשוקה לרדוף אחרי משהו ולהשיג אותו בכל מחיר), “הימנעות” (Avoidance) (התמודדות עם לחצים בהם נתקל הכלב במהלך האימון) ולפעמים “לחימה” (Fight) (התשוקה להילחם). גישה זו מתאימה לספורט השוצהונד וההתנהגויות הכלביות הכלולות בו, כאשר מתייחסים לשלב ההגנה בשוצהונד. אצל כלבי עבודה, התנהגויות מסוימות מפורקות למרכיבים קטנים יותר כדי לסייע בתקשורת בכל שלבי האימון של כלבי העבודה. אוצר מלים זה ספציפי לאימון כלבי עבודה ואינו אמור לחול על מצבים שונים בחייו של כל מגדל כלב אחר.
פעמים רבות המונח: “יצר” (Drive) הוא תחליף לכוונה לומר כמות או סוג ההתנהגות המובעת על ידי כלב מסוים. לדוגמה: לכלב זה יש יצר רדיפה גדול, הכוונה היא לכך שהוא מראה רדיפה עיקשת או חטיפה, בתדירות גבוהה, ושהוא מבצע התנהגויות אלה במעט מאוד אימון. בפסיכולוגיה קלאסית, המונח “יצר” התיישן כבר, אבל הוא מספיק על מנת לתאר התנהגויות באופן סביר עבור אימון כלבי עבודה. “יצר” הופך לפעמים למילה נרדפת להתנהגות כלבית שמתבצעת מבלי שישנה השפעה של אחר על הכלב (מאמן או נוהג, או אפילו כלב אחר). מדברים רבה על “יצר” כעל מאפיין חשוב בהכנת תכנית אימונים לכלב. דוגמה לכך תהיה כלב המראה התנהגות כנועה (יצר נחיתות), כאשר מאמנים אותו למשמעת. התנהגויות כנועות מוגזמות גורעות מביצועיו של הכלב ולכן על הנוהג להכיר הופעת הסימנים להתנהגות כזו אצל כלבו ולאמץ סוג אימון בעל קווים מנחים כדי לשפר את הביצועים. בגישה זו השימוש במונחי יצר לתיאור התנהגות הכלב יעילה, גם אם לא לגמרי מדויקת מנקודת מבט של פסיכולוגיה התנהגותית של כלבים.
המונחים ההתנהגותיים הבאים ישמשו אוצר מלים שניתן לעבוד איתו עבור צוות שעובד עם כלב עבודה ושירות. ידע של ההתנהגויות המבוטאות על ידי כלב ישמשו בביצוע הכולל של הצוות בכל שלבי האימון והעבודה של כלב העבודה. הטוטליות של היצרים והאפיונים יקבעו את אופיו של כלב העבודה, כל אחד מהם שונה ומיוחד, אפילו בטווח ההתנהגויות המוכרות בתחום כלבי העבודה.
1. יצר שימור עצמי. יצר המייצג התנהגויות שבסיסן גנטי, הקשורות להישרדות על מנת להתרבות. נאמר כבר שכל התנהגות המבוטאת על ידי כל יצור חי נובעת בראש ובראשונה מהרצון לשימור עצמי. זה בהחלט נכון לגבי חיות בר. התנהגויות שבעבר בוצעו על מנת לשרוד ולהעביר את הגנים הלאה, עברו שינויים על ידי תהליך ביותו של הכלב.
2. יצר הישרדות המין. הישרדות המינים היא רעיון שבוטא כבר על ידי ראשוני הביהביוריסטים כמו קונרד לורנץ. התיאוריה הביהביוריסטית טוענת שיש התנהגויות המונעות על ידי אהבת הזולת אצל מינים שונים (ביניהם גם אצל בני אדם וכלבים), שמטרתה היא רבייה של המין. על אף שעדיין ביהביוריסטים רבים מאמינים בכך, התנהגות זו נחשבת בדרך כלל לפרשנות מוטעה של הצופה להתנהגויות שונות ושהתנהגויות אלטרואיסטיות אינן קיימות אלא כהתנהגות מלאכותית או סוטה.
3. יצר ציד. קבוצה זו של התנהגויות עשויה להיות מאובחנת כאשר כלב שמטייל בשדה מאתר מכרסם קטן, לדוגמה. הכלב ישתמש בכל חושיו כדי למצוא את מיקומו המדויק של המכרסם. הוא יקשיב וישתמש באפו באופנים רבים מספור כדי למצוא את המכרסם וינסה לראות אם הוא מצליח לקלוט בעיניו תנועה, אפילו הקטנה ביותר. התנהגות זו, כאשר היא מבוטאת בהקשר של אימון כלבי עבודה, היא התנהגות רצויה. ככל שתדירות ההתנהגות גדולה יותר, וככל שהיא מבוטאת באופן חד יותר, כך טוב יותר.
4. יצר רדיפה. ההתנהגות היא התשוקה לרדוף, להשיג ולהביס אובייקט מסוים הנתפס בעיני כלב העבודה כטרף. בטבע, אובייקטים אלה קשורים בדרך כלל לחיות קטנות המשמשות כמזונו של הטורף. מאחר שכלב העבודה אינו מחפש טרף ממש, התנהגות זו מבוטאת בדרך כלל כלפי אובייקטים שאינם בעלי חיים, כמו כדור, צעצועים שונים בעלי ריח (של סם, למשל, לכלבי עבודה בשירות המשטרה), ציוד הגנה ולחימה ועוד. התנהגות זו משמשת בתכנית אימונים בסיסית בשלב ההגנה של רוב כלבי העבודה כאשר מאמנים אותם לתפוס משהו ולנצח בתנאי סביבה מלחיצים פחות, הרבה לפני שמכניסים את הרצינות של אימוני קרב או הגנה עצמית לתכנית. הכלב, כאשר יהיה עסוק בהתנהגות של רדיפה, יציג זנב מורם מעט מעל הגב, אוזניו יזדקפו בהתרגשות וכל גופו יביע שמחה, אך גם ערנות ומתח. הרצינות של התנהגות רדיפה צריכה להיות מובנית גם היא. בטבע, זהו עניין של חיים או מוות עבור חיית הבר. התנהגויות רדיפה חזקות חיוניות אצל כלב העבודה, בעיקר אצל כלבי גישוש, שם הביצוע מותנה ביצר רדיפה חזק. נראה גם שהבסיס לעבודת לכידה אצל כלבי עבודה צעירים מתבצע טוב ביותר דרך התנהגויות הרדיפה שלהם, לפני שמתועלים בעבודה יצרים אחרים של הכלב.
5. יצר הבאה. במקור אפיון חשוב של הבאת הטרף בחזרה אל הלהקה או אל מנהיג הלהקה. אצל הזאב המודרני אפיון זה מבוטא בעיקר על ידי החזרת גור ש”ברח” אל אותו הזאב הממונה על שמירה על הגורים, בעוד היתר עוסקים בציד. אצל כלבי עבודה אפיון זה בא לידי ביטוי כאשר הכלב מחזיר לנוהג חפץ מסוים, כמו כדור או חפץ המדמה סם. בעבודת הגישוש, התנהגות ההבאה היא אלמנט חשוב, היכול למלא תפקידים בתחומי אימון אחרים בהם משתמשים בתמריצים.
6. יצר הרחה מהאוויר. זוהי התשוקה לזהות ריחות הנישאים באוויר על מנת לזהות את מיקומו של דבר מה המעורר עניין בכלב. אצל כלבים משוטטים, ניתן לראות פעמים רבות כיצד הם משתמשים ביצר זה על מנת למצוא אוכל בעיקר בשטחים פתוחים, או מנסים לזהות את ריחם של כלבים אחרים המגיע עם הרוח ועלול לסמן איום כלשהו. בכלבי עבודה יצר זה מתועל רבות בתחום הגישוש בשדה פתוח ובטכניקות זיהוי על ידי ריחות נישאים ברוח. בגישוש לשם מעקב מעדיפים לצמצם את היצר הזה כדי שדעתו של הכלב לא תהיה מוסחת על ידי ריחות שונים מהעקבות שמשאירה המטרה שאחריה הוא עוקב.
7. יצר גישוש. התשוקה לעקוב אחרי אובייקט הנע על פני הקרקע על ידי הרחה של העקבות שמשאיר אחריו האובייקט. אצל כלבי בר יהיה זה טרף, כמו אייל או ארנבת בעוד שאצל כלב העבודה זה יכול להיות חשוד, או אדם נעדר. באימון כלבי עבודה הנטייה היא לעורר את היצר הזה, על ידי לימוד של הכלב לעקוב אחרי כל עקבה ועקבה לאורך מסלול הגישוש. לעתים תשוקה זו פועלת בשילוב עם יצר הרחה מהאוויר ויצר ציד. בחלק מהמקרים (למעט אלה שהוזכרו קודם), הכלב רשאי להשתמש באמצעים השונים העומדים לרשותו כדי לעקוב אחרי המטרה, כל עוד יצר ההרחה של העקבות על פני הקרקע אינו נפגע.
8. יצר מנהיגות. מאחר שהכלב הוא חיית להקה, מקומו בתוך הלהקה הוא אלמנט חשוב מאוד. הכלב, שהיצר החזק שלו הוא להיות בעל הדרגה הגבוהה ביותר בתוך הלהקה, הוא כלב בעל יצר מנהיגות חזק. כאשר הופעת היצר בכלב כזה גבוהה, הכלב יתקשה לקבל סמכות. הוא יתקשה להתמודד עם מעמד “נמוך” מזה של המנהיג (במקרה זה, של נוהגו) ויגלה נטייה להתמודד על מקום המנהיג כל הזמן. תכונה זו אינה מאוד רצויה אצל כלבי עבודה.
9. יצר כניעה. זהו יצר ההפוך ליצר המנהיגות. הכלב ה”כנוע” מוכן לקבל מעמד בלהקה, גם אם הוא לא מעמד של מנהיג. בהופעתו הקיצונית, יצר זה יגרום לכלב לראות בכל “חבר” פוטנציאלי ללהקה בעל סמכות גדולה משלו ולכן הופעה קיצונית מדי של יצר זה אינה רצויה. על כלב העבודה לקבל עליו מרות בצייתנות רק מחבר בעל סמכות ומנהיגות אמיתית בלהקה שלו.
10. יצר השתייכות ללהקה. מגע חברתי הוא אבן דרך בהישרדותו של כלב בלהקה. כלב שמחפש כל הזמן מגע כזה הוא כלב בעל יצר השתייכות חזק ללהקה. דוגמה לכלב “להקתי” אצל כלבי עבודה היא כאשר הכלב מגשש בשדה בעצמו, אך כל הזמן בודק היכן נמצא הנוהג שלו ולאחר מכן חוזר לגישוש.
11. יצר משחק. יצר שמיוחס פעמים רבות (בטעות) ליצר השתייכות ללהקה. יצר משחק היא התשוקה למגע גופני (ולא חברתי) עם חבר בלהקה. כלב שבאופן תדיר מתחכך בנוהג שלו, קופץ עליו ומשדל את נוהגו לנהוג כמוהו, נחשב לכלב בעל יצר משחק חזק. זהו אופן ביטוי מועדף לתיעול אצל כלבי עבודה.
12. יצר פעילות. כלב הפעיל מאוד מבחינה גופנית מאופיין ביצר פעילות חזק. חשוב שיצר זה לא יופיע כסטייה, כמה שבדרך כלל מתואר כ”היפר אקטיביות”, הנובעת מפגיעה במערכת העצבים של הכלב הגורמת ללחץ, או תנועות מכוונות הנגרמות ממניעים סביבתיים (תנועות מכוונות נראות בדרך כלל אצל חיות בכלובים בגן החיות. החיה נעה באופן סכמתי, כדי למלא את החלל שהשאירו תנועות טבעיות שהחיה הייתה משתמשת בהן אילולא הייתה בכלוב. זו הסיבה שגני חיות הפכו מגנים המחזיקים חיות בכלובים, לגנים המגדלים חיות בשטחים פתוחים ולסביבה “טבעית” יותר להצגת חיות בר). אצל כלבי בית, התנהגות כזו נראית בדרך כלל אצל כלבים המוחזקים בכלביות בבדידות.
13. יצר לחימה. לפעמים נקרא גם “יצר קרב”. זוהי התשוקה שמביאה את כלב העבודה להעריך את יכולת הלחימה שלו מול האובייקט שמולו. בדיוק כשם שמתאבק “מודד” את עצמו מול המתמודד כדי להעריך את כוחו. יצר הלחימה אינו התנהגות מרושעת. זוהי תשוקה להילחם עבור מנהיג הלהקה או עבור הלהקה עצמה. יצר לחימה סביר הוא התנהגות רצויה אצל כלב עבודה.
14. יצר שמירה. זהו הדחף שהכלב היחיד חש לשמור על הטריטוריה שלו מפני חדירת גורם זר, על ידי נהמות, גרגורים, נביחות ונשיכות. ההדיוט יפרש התנהגות זו כביטוי ליצר הגנה (ר’ סעיף 15) והתנהגות זו תיחשב ראויה ביותר לכלב עבודה, כאשר למעשה, כלב המציג יצר שמירה גבוה במיוחד, אינו נחשב כמועמד רצוי לכלב עבודה, אלא לכלבי שמירה באתרים כמו אתרי השכרת מכוניות, אתרי בנייה ועוד.
15. יצר הגנה. זוהי התשוקה להגן על הנוהג, או על מנהיג להקה אחר, מפני דבר מה שנתפס כאיום. לעתים תכונה זו יכולה להיתפס אצל כלבים חברתיים ביותר לתוקפנות כלפי זרים. בהופעתו הקיצונית, לא יאפשר הכלב מגע בין נוהגו לבין זרים תוך כדי שידול לקרב או התנהגויות הגנה שונות.
16. יצר הישרדות. כל ההתנהגויות הכלביות מעוצבות כך שיגנו על הכלב מפני איום, תוך שימוש בהגדרות שונות ורחבות להתנהגויות השונות, הן יכולות לנוע בין תוקפנות לאדישות ולרגשנות וכן כל מה שביניהן. בהיבט הגופני, כאשר הכלב יחוש איום על חייו, רמת האדרנלין בגופו תגבר כך שהדם יזרום בצורה מוגברת לשריריו, לבו יפעם במהירות ודם יוסט ממערכת העיכול שלו ומאיברים נלווים אליה. מבחינה התנהגותית, הכלב עשוי להציג מגוון התנהגויות. ההתנהגות המקובלת אצל כלבי בר היא לברוח אלא אם הוכרח להגן על עצמו. התנהגות זו מוצגת היטב אצל זאבי הערבות. הזאב יוריד את זנבו, ישמוט את אוזניו וראשו ויברח מהאיום במהירות האפשרית. אם יידחק לפינה, ישמור על השמטת הזנב, האוזניים והראש, אך ינהם ויימנע מהצגת צווארו, כך שראשו ייראה הכי גדול ומאיים שאפשר והחלק הפגיע שלו (הצוואר) יהיה מוסתר. הוא ישווה לעצמו את המבט המאיים והאכזרי ביותר שיצליח לשוות. צריך לזכור שחיית הבר המציגה התנהגות כזו למעשה מציגה פתרון למצב שנתפש בעיניה כמצב של חיים או מוות. הזאב חייב במקרה זה לנשוך, ונשיכה זו תהיה חזקה מתמיד, והזאב יחפש למעשה את ההזדמנות לברוח. לתפישתו, הוא מגן על חייו. התנהגויות הישרדות מופיעות בכלבי עבודה מדי פעם, אך הן תמיד מבוקרות. על הנוהג או המאלף ללוות את הכלב ולא לתת להתנהגות כזו להגיע למצבים קיצוניים של תוקפנות או הימלטות. כאשר בוחנים כלבי עבודה, נוטים לתת תשומת לב רבה במיוחד להתנהגויות ה”שורדניות” של הכלבים. המונח “הימנעות” שגור גם הוא כאשר מתוארת התנהגות הקשורה ליצר הישרדות, כמו גם להתמודדות נקודות שבירה או גלישה להתנהגויות חיית בר.
תכונות אופי:
17. יכולת אימון. כלב העבודה המבוית גדל להיות מאומן. כלב המציג תכונה זו ברמות מסוימות עשוי להיות כלב עבודה טוב. כלב בעל יכולת אימון גבוהה לומד במהירות כישורים המוצגים לו על ידי הנוהג. כלבים בעלי יכולת אימון גבוהה יציגו פעמים רבות דברים שנלמדו על ידם בעבר כדי לזכות בתשומת ליבו של הנוהג שלהם. דוגמה לכך היא כאשר מאמן או נוהג עסוקים בדבר מה, הכלב “יקוד” בפניהם, ואם לא יזכה לתשומת לב מיידית מהנוהג, יקפוץ הכלב על הנוהג שלו. תכונה זו רצויה מאוד אצל כלבי עבודה.
18. קשיחות מול רוך. מונחים אלה משמשים לתיאור תגובה כלבית למצבי לחץ. מאחר שכלב העבודה יהיה חשוף למצבים כאלה באימונים ובמהלך הקריירה שלו, תגובתו למצבי לחץ חשובה מאוד. כלב בעל “עמידות” או “התאוששות” גבוהה בחוויה לוחצת, נחשב לכלב “קשוח”. כלב שמתאושש באיטיות או שאינו מתאושש כלל מחוויה כזו הוא כלב “רך”. הרבה פעמים משתמשים בביטוי “קשוח” לכלב בעל יצר לחימה גבוה או בעל יכולת אימון נמוכה, בהקשר של יכולת עבודה. כלב שאינו אמיץ, או שהינו בעל יצר לחימה נמוך, נקרא גם הוא פעמים רבות כלב “רך”. למרות שתכונות אלה פעמים רבות קשורות זו בזו, הן ייבחנו בנפרד לטובת המטרות השונות. על הנוהג להבין שלמונחים אלה משמעויות שונות בקהילת כלבי העבודה.
19. אומץ לב. תכונה זו היא היעדרות פחד מול איום. תכונה זו מיוחסת לביטוי של יצר לחימה והיעדר תכונות של יצר הישרדות בכלב עבודה.
20. ביטחון. ניתן להעלות את תחושת הביטחון בכלבים על ידי חזרה על חוויות שונות, כאשר הן חיוביות ומוצלחות (לדוגמה, משימה המבוצעת באופן מוצלח על ידי הכלב כאשר חוזרים עליה מספר רב של פעמים). יש לשים לב לכך שבניית ביטחון אצל הכלב עלולה להביא אותו למצב עדין. אם הכלב חווה חוויה טובה מספר פעמים, אך יש חשש שחוויה זו עלולה להיות שלילית מבחינתו בפעם אחרת, יש לשים לב היטב להתנהגותו של הכלב, משום שפעם אחת בלתי מוצלחת, עלולה לערער לחלוטין את בטחונו של הכלב ולהחזירו למצב שעלינו לבנות את בטחונו בחוויה מאפס. כמו כן, ביטחון עלול להיות מטעה, כך לדוגמה, כלב שמתפקד היטב בשדה האימונים המוכר לו, כאשר בשדה אחר הוא נכשל בביצוע המשימות שלו. לשם כך עלינו לאמן את הכלב בשדות אימונים שונים.
21. פחד. תכונה זו מיוחסת לתגובה לאיום. באופן טבעי מיוחסת ליצר הישרדות, לקשיחות מול רוך ולחוסר ביצר לחימה.
22. נטייה למצבי רוח. תכונה של התנהגות לא עקבית אצל כלב עבודה. כמובן אינה רצויה בכלבי עבודה.
23. חדות. נטיית הכלב להגיב למצב נתון בתוקפנות. נקרא גם סף תגובה נמוך. בדרך כלל כלב שמתנהג בחדות, מבטא יצר הישרדות חזק או יצר הגנה.
24. תוקפנות. התנהגות מרושעת בלתי מפוקחת. מונח זה נמצא בשימוש אצל הדיוטות כדי לתאר התנהגות שמערבת יצר לחימה, הגנה, הישרדות ועוד. בכלבי עבודה מונח זה נמצא בשימוש בתדירות נמוכה מאוד.
25. טמפרמנט. תכונת אופי זו מיוחסת לתיאור טוטלי של הכלב. מונח המתאר באופן כוללני את היצרים, התכונות והשפעות סביבתיות המבוטאות בכלב מסוים. יש נטייה לסווג כלב כבעל טמפרמנט “מלא” כאשר הוא נמרץ כלפי הסביבה שלו וחייו או שיש לו טמפרמנט “ירוד” כאשר יש חוסר עקביות בתכונות אופי, או שהכלב מגלה רוח ירודה או אדישות כלפי הסביבה או חייו שלו. על כלבים בעלי טמפרמנט ירוד במיוחד נאמר שיש להם בעיה עם החיים בכלל.
26. נטיית בר. נטייתו הטבעית של כלב העבודה לחזור למצב של כלב בר.
27. סף רגישות. כמות הגירוי הדרושה על מנת לקבל תגובה אצל כלב עבודה. את הכלב ניתן לראות כמיכל המלא עד לרמות שונות. כאשר יש גירוי הוא נוסף לגירויים אחרים, הגורמים או שאינם גורמים למיכל להתמלא עד גדותיו ולהישפך, כך שהכלב יגיב במגוון התנהגויות, שנלמדו על ידי אימון, נרכשו מהסביבה, או מוטבעות בכלב באופן גנטי.
28. נטייה לקרבות כלבים. נטייה בלתי רצויה זו היא נטייתו הטבעית של הכלב להילחם בכלבים אחרים.
29. חוסר מיקוד. נטייתו הטבעית של הכלב להיות מוסט בקלות מביצוע משימותיו.
30. זריזות. טוטליות של תנועה, קואורדינציה, חוזק, ותכונות גופניות כלליות.
31. חוזק. לכלבים יש נטייה טבעית גנטית לטונוס שרירים גבוה או נמוך, יכולת לעמוד בפעילות גופנית, ובריאותו הכללית.
32. חוסן גופני. בדיוק כשם שלבני אדם יש חוסן גופני גבוה או נמוך, כך גם אצל כלבים.
33. עונג מול כאב. על אף שאינו יצר או תכונה, מונח זה מתייחס אל הגבולות שבהם תופס כלב מצב נתון. התפיסה המוגבלת על ידי כלבים, הנחלקת לכאב או עונג (ללא הגדרות ביניים), מאפשרת אימון ואילוף בעלי הגדרות פשוטות וברורות.
34. פרס מול עונש. באימון כלבים אחת משתי הגישות או שילוב של שתיהן ביחד בא לידי ביטוי. בגישה של נתינת פרס, הכלב מאולף לבצע משימה וכתוצאה מביצועה באופן רצוי הוא זוכה בדבר מה רצוי מבחינתו. בגישה של עונש, הכלב נענש כאשר הוא מבטא כל התנהגות השונה מההתנהגות הרצויה. בדרך כלל נהוג לשלב בין שתי הגישות כדי לקבל כלב עבודה שמח וצייתן שעליו ניתן לסמוך בתחומי העבודה השונים של כוחות הביטחון. במהלך האימונים מתן פרס על התנהגות רצויה כמו גם טכניקות ענישה יעילות (“תיקון”) ייבחנו ויותאמו במיוחד עבור כל כלב עבודה.
35. נקודת שבירה. בקבוצה זו של התנהגויות נראות לעין, לחץ, בין אם גופני, נפשי או שילוב של שניהם, גורם לנטיית הבר בכלב להתעמת עם יכולת האימון שלו. על תכנית האימונים להפחית את תדירות המקרים הללו על מנת לספק אמינות אצל כלב העבודה.
כאשר מתעלים את ההגדרות האלה לשם בחירה, אימון ושמירה על רמתם של כלבי העבודה טוב לזכור שהן יריעות קצרות מכדי לתאר את ההתנהגויות שמציגים הכלבים. ישנם מונחים רבים אחרים שניתן להשתמש בהם. על הנוהג בכלב עבודה פוטנציאלי לזכור שיש כמה “חוקי אצבע” שחשוב לשים אליהם לב באימון הכלב. אחד העקרונות החשובים הוא שכלבים אינם מבינים שפה כשם שאנשים מבינים אותה. השפעת הקול של הנוהג על הכלב חשובה ביותר להבנת רצונו של הנוהג. על הכלב להבין מספר טונים שונים של קול, הניתנים לחלוקה הבאה:
א) פקודות. בהן הנוהג הוא סמכותי, אך לא רגשני.
ב) תשבחות. בהן קולו של הנוהג שמח, גאה ומספק כלפי הכלב.
ג) תיקונים. בהם קולו של הנוהג צריך להביע חוסר שביעות רצון בולט כלפי ביצוע המשימה על ידי הכלב.
ד) חיזוקים. כאשר הנוהג מחזק בעדינות את הכלב או התנהגותו (“יופי. כלב טוב” וכו’).
ה) אזהרות. כאשר הנוהג מעביר תחושה של מתח או התרגשות לכלב על ידי שימוש בטון מסוים.
במשך זמן האימון עם הכלב חשוב שהנוהג יהיה מודע להבדלים בין הטונים של קולו והשפעתם על הכלב ויעשה בהם שימוש מושכל. נושא נוסף שלעתים קרובות אינו בא לידי דיון, הוא שכמות התשבחות צריכה להיות גבוהה מכמות התיקונים. באחריות הנוהג לשבח את הכלב שלו בכמות של 5 ל-1 לעומת התיקונים או העונשים שהוא מעביר לו. על הכלב להרגיש טוב עם עצמו ועם הביצועים שלו כדי שיהיה שמח ואמין ומוכן לעבוד, ועל מנת לפתח בינו לבין הנוהג יחסי עבודה ואמון. אף אחד מאתנו לא אוהב בוס שמזכיר לנו שוב ושוב את הטעויות שלנו מבלי להכיר בהצלחות שלנו. מאחר שהתגמול היחיד של כלב העבודה הוא ביחסיו עם הנוהג שלו, יחסים אלה הופכים להיות קריטיים. כדי לשמור על הופעה מבריקה של הכלב, בטיחות ברחובות והנאה, תפקידו של הנוהג חשוב מכל. על הנוהג להתייחס אל כלב העבודה שלו כאל שותף שווה וכחבר, כך שהכלב יוכל לקבל את הצורך של הנוהג להוות מקור סמכות בזמן העבודה. כאשר ניתנת פקודה, על הנוהג לעמוד על שלו בצורה בלתי מתפשרת. כלב העבודה, בשל מגבלותיו להבין הגיון, חייב להאמין שלא לבצע פקודה המוכרת לו שניתנה לו על ידי הנוהג שלו, פירושו למות. כישלון לבצע משימה המוכרת לכלב עם מתן הפקודה הראשונה, מאלצת את הנוהג לאכוף ביתר תקיפות את הפקודה. לכן חשוב לשים לב שהכלב מבין ויודע את הפקודה!!! כדי להגיע לרמה כזו של היענות, על היחסים בין הכלב והנוהג להיות תקינים.
יכולתו של כלב ללמוד מבוססת על נתוניו הגנטיים כמו גם על השפעות סביבתיות במהלך הגידול שלו. הדרך בה יעביר הנוהג את האימון לכלבו גם היא מרכיב מרכזי בהשפעתו על ביצועיו של הכלב בעתיד ועל יכולתו ורצונו ללמוד. על הנוהג להבין שמתן חיזוקים (תשבחות, פרסים) היא השיטה המהירה ביותר והיעילה ביותר ללימוד משימה חדשה. הביצוע השמח והמבריק ביותר יבוצע בעקבות קבלת פרס. על מנת לספק מהימנות ועקביות בביצוע משימה כראוי יש גם להפעיל שיטה של ענישה או תיקון. כדי לקבל ביצוע מושלם אצל כל עבודה יש ליצור איזון בין עונש ופרס. איזון זה משתנה בין כלב לכלב אך גם נסמך על כשרונו של הנוהג לאמן את הכלב בצורה בהירה, עקבית, ולחזור על הפעולות בתדירות מספיקה כך שהכלב יוכל ללמוד ולהתאמן על ביצוע משימותיו. מזג סוער אינו כלי אימון מוצלח אצל מאמני כלבים. כל פעולת אימון צריכה לבוא מתכנון ברור ולא מתוך מזג או מצב רוח. אם נוהג הכלב מתיר למזג שלו להפריע לו ולכלבו במהלך האימון, או העבודה, יכולתם כצוות לעולם לא תגיע למיצוי הפוטנציאל שלה.