חינוך גורים – להתחיל בקטן

חינוך גורים – להתחיל בקטן

תיאורית הלמידה נחלקת לשני דפוסי למידה מובחנים זה מזה, התניה קלאסית ועיצוב התנהגות על ידי מתן חיזוקים (התניה אופרנטית). כאשר אנו באים לאלף את הכלב חשוב מאוד שנדע באיזה דפוס אנחנו עוסקים, כדי שנוכל להתאים אליו את סוג האימון ומתכונתו.

התניה קלאסית
בלמידה בדפוס התניה קלאסית, נוצר הקשר אסוציאטיבי בין גירוי טבעי להתנהגות. ברגע שנוצר הקשר כזה, תגובת הכלב היא אוטומטית, כלומר, הוא לא ממש “משקיע מחשבה” בהתנהגות זו שלו. למשל, אם מישהו יצעק “זהירות!”, אנחנו באופן אוטומטי נרים את ראשנו לשמע הקריאה ולא נעצור לחשוב על הסיבה לקריאתה. התניה קלאסית עובדת בצד רגש ורפלקס והיא קשה מאוד לשליטה.
אם אי פעם נכחתם, חלילה, בתאונת דרכים, אתם יודעים שכל מכונית דומה, בצבע דומה, או ממודל זהה וכו’ תגרום לכם להתכווץ. זוהי התנהגות לא רצונית מצדכם. לא ניתן להימנע ממנה. התנהגות כזו תיעלם רק לאחר שנסעתם בכביש פעמים רבות ולא ארעה תאונה. במלים אחרות, כאשר יש התניה חלופית שבה אתם לא נרתעים בנסיעה בכביש.

התניה אופרנטית (ע”י מתן חיזוקים)
אם התניה קלאסית היא תגובה רגשית, הרי שהתניה אופרנטית היא תגובה אנליטית שיש לה מוטיב של סיבה ותוצאה. היא תלויה בחשיבה והגיון סיבתי (“אם אעשה כך, יקרה א’, אם אעשה אחרת, יקרה ב’). זהו הבסיס עליו אנחנו בונים התנהגות חדשה.
בתיאורית למידה, “חיובי” ו”שלילי” אינם מושגים ערכיים של טוב ורע, אלא של הוספה או חיסור. “חיובי” פירושו הוספת אלמנט כדי להשפיע על תגובה, “שלילי” פירושו להחסיר אלמנט כדי להשפיע על תגובה.
ישנם ארבעה עקרונות להתניה אופרנטית:

• חיזוק חיובי – הוספת אלמנט על מנת להגביר תגובה. לדוגמא, באילוף כלבים, אם ניתן לכלב צ’ופר על כך שישב, כי אז שהצ’ופר מוסף כדי לחזק את הישיבה. אצל בני אדם, אם אדם מקבל משכורת על כך שהלך לעבודה, המשכורת היא הוספה של אלמנט על מנת לחזק את הופעתו של האדם לעבודה. אותו אדם ימשיך להופיע לעבודה על מנת לקבל את המשכורת החודשית שלו.
• חיזוק שלילי – החסרת אלמנט על מנת להגביר תגובה. בדרך כלל משהו בלתי נעים. לדוגמא, באילוף כלבים, אם נמתח לכלב את רצועת החנק שלו עד שיבוא אלינו ונפסיק לעשות זאת כאשר יבוא, הוא ילמד שניתן להפסיק את המתיחה, שאינה נעימה לו, על ידי כך שיבוא אלינו. אצל בני אדם, אם הורה נכנע לילד בגלל שזה צורח, ההורה לומד שהוא יכול להפסיק את הצרחות אם ייכנע לילד.
• תיקון חיובי – הוספת אלמנט על מנת להוריד התנהגות. בדרך כלל משהו בלתי נעים. לדוגמא, אם נמתח את רצועת החנק של הכלב כאשר הוא רודף אחרי ארנבות, הוא לומד שניתן להימנע מהמתיחה, שאינה נעימה לו, על ידי כך שלא יפתח במרדף. אצל בני אדם, אם אדם אינו משלם מסים, הוא עלול להישלח למאסר. אותו אדם לומד שהוא יכול להימנע ממאסר אם ישלם את מסיו.
• תיקון שלילי – החסרת אלמנט על מנת להוריד התנהגות. לדוגמא, אם ניתן לכלב צ’ופר על כך שהוא יושב זקוף, אך לא ניתן לו דבר על כך שישב ברישול, אנחנו מחסירים את הצ’ופר כדי להעניש את הכלב על ישיבה מרושלת. הכלב ישב זקוף על מנת לקבל את הצ’ופר שלו. אצל בני אדם, אם אדם מקבל משכורת על כך שהלך לעבודה, ו”מפשל” ומשכורתו מעוכבת או נמנעת ממנו בשל כך, אי קבלתה הוא החסרה על מנת להעניש את אותו אדם על התנהגות בלתי ראויה בעבודה. אותו אדם ימנע מהתנהגות זו על מנת לקבל את משכורתו.

אהה! ישנן עוד אפשרויות לחיזוק שלילי ולתיקון חיובי. אם המטרה היא להימנע ממשהו, אז נוכל לעשות משהו כמו להתרחק מהילד הצורח או להעלים הכנסות כך ששלטונות המס לא יוכלו לגלות אותם (לתשומת לב שלטונות המס: אני מדווח על כל הכנסותיי, אני לא לוקח סיכון, אתם מפחידים אותי). אלו הן השיטות לבחירה לאילוף המבוסס על תיקון מסורתי. בדיוק כמו אצל בני אדם, שיטות אלה עובדות, אך הן עובדות פחות טוב ופחות בקלות.
סוג האימון בו מומלץ להשתמש באילוף כלבים הוא של חיזוק חיובי ותיקון שלילי. במלים אחרות, מומלץ להשתמש במניפולציה מתגמלת, במקום להשתמש בשיטה המסורתית של מניפולציה על ידי כאב או כוח. השיטה המומלצת גורמת לכלב להשתוקק לקבל מאתנו משהו חיובי, כלומר, כלב בעל מוטיבציה גבוהה ביותר!
חשוב לזכור, שהשיטות הללו עובדות רק כאשר החיזוקים או התיקונים מתוזמנים כראוי. אלמנט העיתוי מכריע פחות כאשר מדובר בבני אדם, כאשר אנחנו יכולים להסביר זה לזה מדוע דברים מתרחשים. לא נוכל להסביר לכלב דברים מסוג זה. כדי שכלב יבין מדוע דברים קורים, החיזוק או התיקון חייבים לבוא תוך חצי שנייה, אם לא מהר יותר. זה כל הזמן שיש בידינו. זה גם מה שמבדיל מאלפים בינוניים ממאלפים מעולים. ככל שתזמון החיזוק או התיקון טוב יותר, כך הכלב ילמד מהר יותר וטוב יותר את ההתנהגות הרצויה, משום שהוא לא יהיה מבולבל.
חשוב לזכור: מאחר שהתניה קלאסית היא רגשית ובלתי רצונית, היא תמיד תגבר על התניה אופרנטית. כדי להתמודד עם בעיות קלאסיות, מומלץ להשתמש בהתניה קלאסית, לא בהתניה אופרנטית. זוהי נקודת התורפה המאפיינת מאלפים רבים המנסים להתמודד עם אגרסיביות מתוך פחד אצל כלבים על ידי ענישה (תיקון). ההתנהגות האגרסיבית רק מתגברת, משום שפחדו של הכלב גובר. אותם מאלפים אינם מבינים את ההקשרים שהכלב עושה.

מוטיבציה, מוטיבציה, מוטיבציה
זהו לב ליבו של תהליך האילוף. אם לא נבין מה המשמעות של יצירת מוטיבציה בכלב שלנו, אז אנחנו נלחמים קרב חסר סיכוי. קל הרבה יותר ללמד את הכלב שלנו משהו, אם אנחנו יודעים בשביל מה הוא עובד, ונבין איך שיטות אילוף שונות משפיעות על המוטיבציה שלו לעבוד. ברגע שנבין את הדברים האלה, נוכל לשלב בין השיטות האלה כדי להשיג אפקט מקסימאלי. קודם כול, עלינו להבין שהכלב לא תמיד רוצה לרצות אותנו. זה אולי ירים כמה גבות, אבל האם אתם באמת חושבים שכלבים נועדו כדי לרצות בני אדם? אם זה היה כך, הכלב שלנו היה עסוק כל היום בלשמח אותנו ותוך כדי כך היה הופך לנודניק אמיתי. כמו כן, אם המוטיבציה היחידה של הכלב הייתה לרצות בני אדם, לא היינו צריכים להשתמש בכלים מניעים אחרים, כמו רצועות אילוף אוכל, או צ’ופרים. אילו זה היה אפשרי אצל כלבים, זה היה אפשרי גם אצל בני אדם. תחשבו על זה, האם אתם עובדים רק כדי לרצות את הבוס שלכם? לא נראה לי. אתם אוהבים לראות שהבוס שלכם מרוצה משום שלמדתם שיום העבודה שלכם עובר הרבה יותר בקלות אם הבוס שלכם מרוצה. חוץ מזה, אילו הייתם עובדים רק כדי לרצות מישהו, לא הייתם זקוקים לתלוש המשכורת.
מה שמאלפים טובים לומדים לנצל לטובתם הוא את המוטיבציה של הכלב. על ידי יצירת מניפולציות ושליטה במרכיבי המוטיבציה של הכלב, ניתן להתאים אסטרטגיות אימון לכל כלב. ניתן להשתמש גם במוטיבציה של תחרות (הסחה). על ידי הבנה של איך הכלב שלנו רואה מרכיבים שונים של מוטיבציה לעבוד, ניתן לגרום אפילו להסחה להניע את הכלב לעבוד.